למה אסור לקרובי משפחה להתחתן ולהביא ילדים לעולם?

 

מדוע התורה אוסרת על גילוי עריות?

מה עלול לבקש ממך אסקימוסי, אם תתארח אצלו?

מה קורה אצל בעלי החיים בנושא הזה?

האם הסיבה גנטית או חברתית-תרבותית?

 

כאשר המדענים מגלים לעיתים שבטים פרימיטיביים מבודדים, בג'ונגלים של האמזונס או בפפואה ניו גינאה, הם מוצאים הרבה מאוד ילידים נכים או בעלי פגמים פיזיים. עוד בימי קדם הבחינו אבותינו שיש בעיה בנישואים בקרב קרובי משפחה. חלק מילדיהם נולדו עם פגמים מסוגים שונים. חלקם נראים לעין, כמו מערכות שיניים כפולות, חוסר בגפיים וכד', חלקם לא נראים אך מורגשים היטב, כגון חירשות, עקרות או פיגור שכלי. מדוע זה קורה? איך אפשר להימנע מכך?

    בתורת ישראל, העונש החמור ביותר - מיתה - חל על החוטאים בגילוי עריות. זאת ועוד: על הצאצא שנולד כתוצאה מכך, חל עונש חמור האוסר עליו ועל ילדיו להינשא בעצמם ולהקים משפחה בישראל, עד עשר דורות. זה תמוה מאוד, מדוע דווקא הצאצא נענש (שהרי הוא כמובן איננו אשם במאומה; הרי האשמה כולה מוטלת על כתפי הוריו שסרחו). ההסבר הדתי לכך, שהוא נולד עם פגם רוחני שלא ניתן לתקנו. היהודים אינם יחידים במגרש הזה: עשרות רבות של חברות ותרבויות נוספות ברחבי העולם אוסרות על גילוי עריות. מתברר, שהאיסור על נשואי קרובים אכן מוצדק ומתבסס על בעיות במציאות.

    מה קורה בקהילות שעוברות על "החוק" הבלתי כתוב הזה, של איסור זיווגים בתוך המשפחות? קל לבדוק את הנושא הזה אצל שושלות המלוכה באנגליה, לדוגמה. המלכים נהגו להתחתן עם בני משפחותיהם שלהם (בעלי הדם "הכחול", שאין לערבבו עם פשוטי העם). מעקב היסטורי לא מסובך מדי מעלה שרבים מהמלכים האלה היו נחותים מבחינה גופנית, ובמגוון רחב מאוד של פגמים. דפוסים דומים מאוד אפשר למצוא גם אצל הפרעונים, שליטי האינקה באמריקה הדרומית, בסין העתיקה ובמקומות נוספים.

    אין פליאה על כך, שהאסקימוסים בצפון הרחוק מבקשים מאורח זכר שמזדמן אצלם לבצע מהלך מנוגד לכל מה שמקובל בתרבות שלנו: לקיים יחסי מין עם... נשותיהם שלהם! גם הם גילו שהזדווגויות בתוך קהילה קטנה וסגורה מובילה לפגמים מולדים, ו"הבאת" גנים טריים וחדשים מחוץ לקהילה, משפרת את איכותם הגופנית והשכלית של הצאצאים. סיפור כזה זכיתי לשמוע במו אוזני מפי אחד מידידי, עולה מרוסיה שלמד בטומסק, במרכז סיביר. באחד מטיוליו בחוג הקוטב התארח באיגלו של אסקימוסי, ונדהם לשמוע את הבקשה הזאת ממארחו. אותה אישה אסקימוסית שהוא התבקש לשכב עמה, נראתה לו דוחה במיוחד, וריח גופה הבחיל אותו (במקום ההוא, מתברר, מיעטו להתקלח, והיגיינת הגוף הסתמכה על מריחת הגוף בשמן דגים או כלבי ים). הפתרון שמצא ידידי היה להשתכר עד כלות, לפני המעשה. ואז, כשניעור למחרת בבוקר מן הגילופין, מיהר להסתלק משם.

    ובכן, האם מדובר בנכות רוחנית או בבעיה גנטית?    

    קיים רמז בדוק שעוזר לנו להבין שאלה מן הסוג הזה. אם אנחנו מוצאים התנהגויות דומות בקרב בעלי החיים, הרי שהנושא הזה מקורו אבולוציוני, ולכן נוכל לתלות את התשובה בגנטיקה. אם אין שום דמיון לעולם החי, יתכן והתשובה הינה חברתית או תרבותית, או במילה אחרת, מקובלת יותר על המדענים: סביבתית.

    מה קורה, אם כן, אצל בעלי החיים? מסתבר שהם "גילו" את אותה תופעה בדיוק הרבה מאוד לפני בני האדם, בעצם מיליוני שנים לפני שחכמי ישראל אסרו על גילוי העריות. זאת ועוד; כל מין "אימץ" שיטות ואסטרטגיות מחיה שונות כדי להימנע מקיום הזדווגויות בין קרובי משפחה. אצל הפילים, לדוגמה, העדרים מורכבים מנקבות בלבד. הן פשוט מגרשות את הזכרים הצעירים שעומדים להגיע לבגרות מינית, כך שהפיל הזכר המגיע לפרקו מחפש לעצמו עדר פילות זר, וכך נמנעים זיווגים בין קרוביו. גם האריות סיגלו לעצמם התנהגות דומה, ורק זכרים זרים שמגיעים מטריטוריות אחרות זוכים להזדווג עם הלביאות המתייחמות. אצל השימפנזים, למשל, המצב הפוך. הנקבה - האם מכירה היטב את בנה, וכאשר הוא מגיע לבגרות מינית היא מרחיקה אותו מעליה בכוח. אצל הזכרים - האבות יש בעיה: הם אינם מכירים את בנותיהם, ולכן, כאשר הנקבות מגיעות לפרקן הן נאלצות לעזוב את הקבוצה ולנדוד לקבוצה אחרת. מינים אחרים פיתחו הגנות אחרות. יש כאלה הנודדים בגפם ומתבססים על הזדווגויות אקראיות בודדות, בעלי סיכוי נמוך למצוא שארי בשר; בעלי חיים אחרים מזדווגים בצורה קולקטיבית, המונית, וכך פרטים מועטים נולדים בין קרובי משפחה מדרגות קרובות. גם בקרב שבטים אנושיים ברחבי העולם מוצאים את הנוהג הזה. בשבטים מסוימים מרחיקים את הזכרים, בשבטים אחרים הנקבות נאלצות לנטוש את כפרן כדי לחפש חתן במחוזות אחרים.

    התופעה מודגמת היטב גם בימינו. אחים, החיים וגדלים יחד במהלך רוב ילדותם, למרות האהבה הטבעית המאפיינת בני משפחה, אינם מפגינים משיכה מינית. יש אצלנו אינסטינקט טבעי המורה לנו להתרחק מקיום יחסים עם אחים. גם בקיבוצים בישראל חקרו את התופעה, שילדים הגדלים יחד בבתי ילדים במהלך ילדותם, כמעט ואינם מתחתנים ומביאים צאצאים. רוב ילדי הקיבוצים נישאים בסופו של דבר לבני זוג מחוץ לקיבוץ. חברי ילדות זה דבר אחד, להקים משפחה זה דבר אחר.

    אם כך, הגנטיקה 'ניצחה' בסיבוב הזה את הסביבה. מוטל עלי, אם כך, להסביר מה קורה כאן בדיוק מבחינה גנטית.

    ההסבר עצמו פשוט מאוד, אבל במילים מסובכות במיוחד, למי שאינו מתמצא בביולוגיה. לכן, יהיו כאן שני שלבים: בשלב הראשון אכתוב את ההסבר במשפט יחיד עם 'מילים קשות'. אולי אתם עלולים להיבהל, ולחשוב שלא הבנתם דבר; אולם אז יגיע החלק השני, המפורט, שבו אסביר במילים פשוטות את אותו משפט מסובך, ובסיוע שני איורים. חזקה על כולכם שתבינו בבירור מה מתרחש שם, בתוך הגוף של כל אחד ואחד מאיתנו. הנה זה בא, במשפט יחיד ומסובך (וזוכרים? לא להיבהל!):

    הסיבה לפגמים מולדים מזיווג בין קרובי משפחה היא, שאללים רצסיביים, קטלניים או קטלניים למחצה, מופיעים במנות כפולות, ומתבטאים בחלבונים.

    זה ההסבר המדעי המדויק, וכעת הזמן לבאר. כל אחד מאיתנו קיבל רצף של כשלושה מיליארד אותיות מאבא (מהזרעון) ורצף באורך זהה מאימא (מהביצית). כל שלושה מיליארד האותיות האלה ארוזות בתוך 23 כרומוזומים, כמו 'ספרים גנטיים'. ברגע שהתאחדו בביצית ל- 46 כרומוזומים, מתחיל להיווצר עובר חדש, שיוולד כעבור תשעה חודשים לאדם חדש עלי אדמות.

    בחזרה לרצף האותיות: שלושת מיליארד האותיות הללו מחולקים לפרקים, בערך לשלושים אלף כאלה, כשלכל פרק כזה קוראים גֶן. כל גן מכיל הוראות מפורטות לבניית הגוף שלנו. אולם כל גן מורכב בעצם משני שותפים עמיתים, שלכל אחד מהם קוראים אַלֵל: אחד הגיע מאימא, והשני מהאבא. נניח, לדוגמה, שבאלל מסוים כתוב צבע העיניים. אם שני האללים זהים, וכתוב בשניהם צבע חום, אז כמובן שהיצור יוולד עם עיניים חומות, ואין זה משנה איזה אלל "התבטא בחלבונים": בשניהם קיים אותו תוכן בדיוק. אולם מה יקרה אם באלל אחד (שהגיע מאבא) כתוב 'בנה עיניים בצבע חום', ובאלל השני שירשנו מאימא כתוב 'בנה עיניים כחולות'? במקרה כזה ניטש קרב בין שני האללים. כל אחד רוצה להיות המנצח שיתבטא בחלבונים (כלומר, החלבונים יבנו בפועל לפי מה שכתוב בו, ולא ביריבו). למנצח בין השניים אנחנו קוראים 'אלל דומיננטי' (שליט). למפסיד אנחנו קוראים 'אלל רצסיבי' (נסוג, או נשלט). בדוגמה שלנו, הצבע החום גובר על הצבע הכחול, ולכן יוולד ילד או ילדה בעלי עיניים חומות. עדיין, האלל הנסוג, זה שכתוב בו צבע כחול, לא מתייאש ולא נופל ברוחו. יש לו עדיין סיכוי טוב להגיע לצאצאים בדורות הבאים ושם לגבור על אלל אחר, חלש ממנו (אולי ירוק?).

    האלל עם צבע העיניים היה דוגמה קלה. יש עוד כשלושים אלף אללים, שבכל אחד מהם כתובה הוראה אחרת לבניית הגוף. הכל כתוב שם באללים: איכות המוח, חוזק השרירים, מבנה הגוף. אבל גם דברים רעים כתובים שם: מחלות, מומים וצרות רבות נוספות. את האללים הללו מכנים המדענים קטלניים (אם הם מובילים למוות), או קטלניים למחצה (אם הם מביאים למומים אחרים, כגון עקרות, נכות, פיגור שכלי, מחלות תורשתיות שאינן ממיתות וכד').

    אולם, אפילו אם קיימים אצלנו אללים בעלי תוכן רע, עדיין יש סיכוי שהם יהיו רצסיביים, כלומר נכנעים, ואם התמזל מזלנו שלעמית העומד מולם יש תוכן בריא, והוא הדומיננטי - אזי החלבונים שיבנו על פי האלל הטוב יהיו כמובן בריאים, ואנחנו נהיה בריאים במהלך החיים שלנו. לדוגמא: אם באלל אחד (רצסיבי) כתובה ההוראה להיות עקר, ובאלל שמולו, הדומיננטי, כתובה ההוראה להיות פורה ובריא בהבאת צאצאים - התינוק יוולד בריא, מפני שהאלל הבריא ניצח את האלל הקטלני למחצה.

    ועתה, לאחר ההקדמה הזאת, אתם מוזמנים לעיין באיורים ולהבין מה מתרחש. אצל כל אחד ואחד מאיתנו יש בגופו כמה אללים רצסיביים מזיקים, שאותם אנו מורישים לילדינו. אולם, כאשר אנו פוגשים בן זוג אקראי ומזדווגים אתו, הסיכוי שיהיו אלו אותם אללים נמוך ביותר. ראו את דוגמה מספר 1: הנולד קיבל אלל מזיק מאביו, אלל מזיק מאימו, אולם הוא נולד בריא ושמח וטוב לב, מפני שכל האללים הדומיננטיים הבריאים גברו על המזיקים, ורק הבריאים התבטאו בחלבונים. אולם האללים המזיקים עדיין מצויים במאגר הגנטי של אותו ילד, ועלולים להגיע בתורשה לנכדים.

    כעת נתבונן באיור מספר 2: בדוגמה זו נלקח הורה עם ילד - גילוי עריות מן הסוג הגרוע ביותר. (ואין זה משנה אם זה אב עם בתו, או אם עם בנה. ההסבר הגנטי זהה). כעת קל להבחין, שיש סיכוי כי ילד אחד מתוך 4 יקבל את אותו אלל מזיק משני הוריו - ואז יוולד עם אותו פגם שרשום באותו אלל.    

    המדענים לא יודעים בדיוק כמה אללים מזיקים כאלה מצויים בגופו של כל אחד ואחד מאיתנו, ויתכן שמדובר בכמה בודדים, אולי עשרות. אבל במאגר הגנטי הכולל של בני האדם, ישנם מאות רבות או אלפי סוגים של אללים פגומים כאלה. לכן, ככל שהריחוק הגנטי יהיה גדול יותר, הסיכוי למפגש של אללים קטלניים זהים קטן יותר. לכן, בני תערובת הינם יצורים מוצלחים ומוכשרים במיוחד (דארווין כינה אותם: און כלאיים). זו גם הסיבה, לדעתי, שכל נושא הפער העדתי בישראל, סופו לגווע ולהעלם מן העולם במשך הדורות. ההתבוללות הגנטית בין האשכנזים ובני עדות המזרח הביאו לעולם צברים בריאים, מוכשרים ומוצלחים במיוחד, שיודעים להפריח שממות, לבנות תעשיות מתקדמות, לפתח כלכלה בריאה, לקדם השכלה ומדע, להאכיל, לרפא ולשמור על עצמנו. יש רק להישמר מלהינשא עם קרובי משפחה! 

    לסיכום, הבעיה אכן גנטית בעליל. היא עוברת כחוט השני בין כל בני האדם וכל הגזעים, וחוצה מינים, מערכות וממלכות. כל סטודנט מתחיל בסטטיסטיקה יכול לחשב את הסיכויים ללידת אנשים בעלי מומים ופגמים, לפי מידת הקרבה המשפחתית. וכיוון שכך, התפתח אצלנו (כמו גם אצל מרבית בעלי החיים), מנגנון הגנה אבולוציוני, אינסטינקטיבי, המורה לנו להתרחק מהזדווגויות בתוך המשפחה הקרובה.

 

הפניות עיקריות:

אנתרופולוגיה תרבותית – ויליאם א. הבילנד (האו"פ)

בני מיננו – מרווין האריס

השימפנזה השלישי – ג'ארד דיימונד

עקבות מן העבר – קרל סייגן ואן דרוייאן

מסעות באורחות ההורשה של האדם – ישראל אשכנזי (אוניברסיטה משודרת)

 

 


איור 1:

דור 1 + 2 מזיווג אקראי

זכר

 

נקבה

 
 


         

 

איור 2:

דור 2 + 3 מזיווג קרובים

אב

 

בת

 
 


         

 

חזרה לדף קופים עם שיגעון גדלות

חזרה לדף הבית של אתר שלהבת