שני המוחות - הרחבה

 

למה אנשים נכשלים בדיאטות?

למה אדם המכה את אשתו ומתנצל, שב וחוזר להכותה?

מה ההבדל בין עבריין אלים לבין עבריין 'צווארון לבן'?

למה הכוונה 'נכנע ליצרו'? מה פירוש 'שלט ביצרו'?

 

חיבור זה מהווה המשך - והרחבה - לפרק 'איזו מלחמה מתמדת מתחוללת במוח שלנו?' חשיבותו בכך שהוא יכול ללמד אותנו להבין תופעות התנהגותיות רבות המתרחשות בחיינו, שסיבתן ההבדלים התפקודיים בין שתי אונות המוח, ובנוסף, כפי שנראה להלן, גם לנבא התנהגויות שלנו ושל האחרים במצבים שאנו נתקלים בהם בחיי היום יום.

    נתחיל בנושא הנוגע לרבים מאיתנו: הדיאטות הרבות שלנו להורדת משקל. מה שמתרחש בדרך כלל ניתן לדמותו לתנועת האקורדיון: ירידה במשקל בתקופת הדיאטה, וחזרה למשקל הקודם לאחר סיומה. לאחר זמן מה שבים למשטר הדיאטה, אולי על פי שיטה אחרת, אולם כשמסיימים אף אותה - שבים ועולים במשקל, למרבה הצער. יורדים, עולים, יורדים, עולים. מדוע זה כך?

    הבנת תפקוד שני המוחות שלנו יכולה להציע לנו הסבר. ראשית כל יש להפנים דבר בסיסי ביותר: האכילה המופרזת מקורה רק במוח שלנו ולא בשום איבר אחר. שום דבר לא נכנס לפה ללא פקודה ממוחנו. הבעיה נעוצה בכך, שיש לנו כמובן שני מוחות, וחילוקי דעות מתמידים בנושא השליטה על הגוף הבודד (והלסת) שלנו.

    כעת ניתן לתאר מה שמתרחש כאשר האדם במצב של משקל יתר. מי ששולט על נושא המזון הוא המוח הימני. הוא קובע מה נאכל, כמה נאכל ומתי נאכל. הוא זה החומד את המזון וחי את חיי הרגע. הוא הדומיננטי. המוח השמאלי, הרציונאלי, מבין את המצב הבעייתי: את הבעיות הבריאותיות והחברתיות העלולות לנבוע מהמשקל העודף - אך הוא חסר אונים. אפשר לדמותו בשלב זה לאופוזיציה; הוא ממתין לשעת הכושר להחליף את השלטון.

    ההחלטה על הדיאטה היא למעשה העברת הפיקוד והשליטה בנושא המזון לתקופה מוקצבת, שהמוח הימני 'מואיל בטובו' להפקיד בידי המוח השמאלי. צריך להבין שהשלב המכריע הזה, שמשכו שבריר של שניה, הוא הוא הדיאטה האמיתית. כעת מספיק שהאדם יפסיק 'לזלול' בין הארוחות, או יחדול מלנשנש פיצוחים מול המרקע, כדי להצליח להוריד משקל מה. אולם, בעוד מרבית האנשים אינם בקיאים ברזי התזונה המודרנית, סיוע מאנשי מקצוע כגון דיאטנים מוסמכים עשוי ליעל בצורה משמעותית את הורדת משקל, מבלי לאבד את האיזונים בין אבות המזון, המינראלים והוויטאמינים הנדרשים לגוף. שתי הנקודות העיקריות הן, שההצלחה הובטחה להם בעצם מראש, בעקבות ההחלטה להעביר את השליטה למוח השמאלי. החדשות הרעות נעוצות בנקודה השניה והבעייתית - בסיום הטיפול של איש המקצוע, ישוב הכל ויקרוס, באותו רגע שהמוח הימני יחזור ליטול לעצמו את הפיקוד. האדם יתחיל לזחול כלפי משקלו הקודם. אין מה להאשים איש מאנשי המקצוע בכך, ולפעמים אנשים חושבים שהחלפת דיאטנית קלינית או טכניקת דיאטה אחרת תצליח יותר, אך גם הנחה זו דינה להתבדות.

    מה אם כן ניתן לעשות? מהי הדיאטה המושלמת והמוצלחת לאורך זמן? התשובה פשוטה ביותר (אך המימוש קשה מאוד): העברת השליטה למוח השמאלי - לכל החיים. למעשה, זו איננה דיאטה במובן הרגיל שאנו מכירים, אלא שינוי הרגלי תזונה, מעתה ועד סוף הדרך. במקרה כזה, הדרכה מקצועית קצרה בתחילת הדרך תעשה את העבודה. האדם יפחית באיטיות ממשקלו ויתייצב לאחר זמן על משקל חדש. מהלך כזה מתרחש בדרך כלל בחייו של אדם רק לאחר משבר רציני או אירוע שכמעט וקיפח את חייו, או אז העברת השליטה למוח השמאלי קלה יותר. (אני מתאר לעצמי דו שיח דמיוני בין שני המוחות שמתרחש לאחר 'התקף לב', כשהאדם עמד על מפתן המוות: "ראינו אותך שולט," אומר המוח השמאלי בכעס לימני,"ותראה מה גרמת: כמעט הרגת את הגוף כולו... מהיום אני לוקח שליטה מלאה בתחום המזון!" המוח הימני נכנע, מפני שעמיתו השמאלי נוטל בכוח את הפיקוד).

    דוגמה נוספת מהחיים היא המקרה המצער של בעל אלים המכה את אשתו. פעמים רבות בעלים כאלה מביעים חרטה לאחר מעשה, מתנצלים מכל הלב, אולי גם מביאים פרחים, ואז בת הזוג נוטה להאמין שהבעל שינה את דרכיו ויחדול מלהכותה. אולם אמונה זו מתבדית לעיתים קרובות, והאיש חוזר לסורו, ומכה שוב ושוב. מדוע זה מתרחש? איפה הטעות של האישה המוכית?

    ההסבר האפשרי הוא בכך שהמוח הימני מכה, והמוח השמאלי מתנצל. תחילת האירוע בהתרגזותו או התרתחותו של המוח הימני על דבר מה בדבריה או במעשיה של אשתו. ואז, מבלי לחשוב הרבה (כזכור, המוח הזה כלל לא יודע לחשוב, אלא משגר תגובה אימפולסיבית) הוא מרים יד (או סכין...) ומכה. לאחר 'הנקמה' הוא נרגע, בדרך כלל.

    אולם כעת נכנס לתמונה המוח השמאלי. זה האחרון יודע לערוך רשימת 'בקרת נזקים'. הוא מבין שהאישה עלולה להזדקק לטיפול רפואי, ויתכן שתאלץ להיעדר מהבית. אולי היא תגיש נגדו תלונה במשטרה והוא עלול למצוא את עצמו במעצר... ואולי אף היא עלולה להיפרד ממנו? במקרה זה הוא עלול לאבד אותה עם כל היתרונות העצומים של בת זוג ושותפה לחיים! המוח השמאלי נכנס לפעולה כדי למזער את הנזקים. הוא הולך לבקש סליחה. למוח הימני לא אכפת, הוא כבר בא על סיפוקו היצרי (ואולי אפילו כבר שכח מכל האירוע). אבל כאן בדיוק נעוצה עצם הבעיה, כי כל ההתנצלות למעשה חסרת תוחלת. אותו מוח שמתנצל, הוא גם אותו מוח שמלכתחילה לא היה מבצע לעולם את המעשה הזה. ובחלוף הזמן, המוח הימני יחזור להכות, והשמאלי להתנצל, וחוזר חלילה...

    מה אם כן לעשות? העצה שלי אולי תשמע קצת אכזרית, אך לדעתי אין הרבה ברירות. בפעם הראשונה בה הגבר מרים יד על בת זוגו, אולי אפילו כשהיא עדיין רק חברתו, המעשה מחייב פרידה מהירה, ניתוק מגע לכל החיים. את המוח הימני המכה אין הרבה אפשרויות לחנך.

    האם חרצתי את גורלו של המכה להיות גלמוד עד ערוב ימיו? לא בהכרח, אך הטיפול צריך להיות דומה בתבניתו לדיאטה המוצלחת: העברת השליטה בנושא האלימות למוח השמאלי, ולכל החיים. הבעיה היא שאינני יודע איך מבצעים את הנס הזה, ולכן כנראה יש להיעזר במקצוענים מתחום הפסיכולוגיה הקלינית. אולי הזעזוע של הפרידה המוחלטת מבת הזוג שהוכתה 'ינער' את האיש להעביר את השליטה ביצריו למוח השמאלי, אבל זה יעשה עם בת זוג חדשה.

    כעת אנו יכולים להבין את ההבדלים היסודיים בין שני סוגי עבריינים: כאלה שהאלימות היא דרכם, וכאלה המכונים 'עברייני צווארון לבן'. אלה המגיבים באלימות כמובן נשלטים ע"י מוחם הימני. בדרך כלל קל ללכוד אותם, מפני שתגובה אימפולסיבית אלימה לא נתמכת בחשיבה מעמיקה כלשהי לפני כן. לכן יש עקבות רבות למעשה, כגון נזקי אלימות גלויים לעין, עדי ראיה רבים, ואלה עשויים להוביל למעצרם המהיר. לעומתם, עברייני הצווארון הלבן הינם היפוכם הגמור. הם נשלטים ע"י המוח השמאלי, הזהיר, המחושב, המתכנן לטווח ארוך. לעיתים, יותר מהפשע עצמו, שנועד בדרך כלל להעשיר את כיסם בדרכים לא חוקיות - הם מקצים משאבים רבים להעלים ולטשטש את עקבות מעשיהם לבל ילכדו ויועמדו לדין עוד בטרם ביצוע העבירה.

    הכרת התפקודים השונים של שתי האונות מאפשר להבין מהן המשמעויות של הביטויים הנפוצים 'שלט ביצרו' או 'נכנע ליצר'. 'נכנע ליצר' זה המינוח המילולי לשליטת המוח הימני, היצרי, האימפולסיבי, ו'שלט ביצר' הינו המינוח המילולי לשליטת המוח השמאלי, הרציונאלי, החושב, היודע לחזות את תוצאות מעשיו. גם 'סיפוק מיידי' הוא תוצאת ההחלטה האימפולסיבית של המוח הימני. הוא רוצה את הממתק ברגע זה, או לקנות את הגאדג'ט שחמד מייד. לעומתו, 'דחיית הסיפוק' היא תוצר שליטתו של המוח השמאלי, הכופה על האדם להתאפק בהווה על מנת להגיע להישגים משופרים בעתיד.

    התובנה של המאבק המתמיד בין שני המוחות בעלי היכולות השונות כל כך מרתקת ויכולה להקל עלינו את ההבנה איזה מוח משני העמיתים הכריע בהחלטות שלנו ושל הזולת. לעיתים, בעקבות הכרעה כלשהי של בן/בת שיחי, אני שואל "למה החלטת כך?" אם התשובה היא שתיקה קודרת, משיכה בכתפיים במבוכה או הפטרת "ככה" לקונית, אני נוטה לחשוד שאת ההחלטה קיבל המוח הימני. במקרה זה גם למוח השמאלי אין מושג מדוע החליט שותפו הימני כפי שהחליט, והוא מחפש סיבה, ולפעמים ממציא אחת כזאת שאינה קשורה למציאות (זו מהות 'הדיסוננס קוגניטיבי', כזכור). אולם כאשר האדם שולף תשובה שנשמעת הגיונית, רוב הסיכויים שההחלטה התקבלה ע"י המוח השמאלי. לא ערכתי כל מחקר בנושא, כמובן, אך אני נוטה לשער שתוצאות החלטות המוח השמאלי מוצלחות לאין שיעור מזו של הימני בחיים המודרניים והתובעניים שלנו.

 

 

חזרה לדף קופים עם שיגעון גדלות

 

חזרה לדף הבית של אתר שלהבת