קטע מתוך: מה יהיה בעתיד?

 

    בשנת 1953 כתבו שני מדענים מאמר קצר ותמציתי שאורכו 800 מילים. היה זה אחד מפריצות הדרך הגדולות ביותר עבור האנושות. ווטסון ואט ופרנסיס קריק העניקו במאמר זה לעולם את פיצוח הצופן הגנטי, את סוד החיים. המדענים יכלו כעת לקרוא את תוכנית החיים של כל יצור עלי אדמות, צומח, חי, שוחה, זוחל או מעופף. הבשורות הטובות היו, שהקוד הגנטי זהה ואחיד בקרב כל החי והצומח בכדור הארץ (וגם זה בעירבון מוגבל). הכל נבנה ופועל על פי הוראות הגנים.

    אט אט החלו החוקרים להבין שלפחות בתיאוריה, ניתן להוציא גנים, להוסיף גנים, להחליף גנים - ולשנות בכך את תכונות בעלי החיים. אולם לאיש לא היה מושג כיצד לעשות זאת. כיצד לגזור גן ממקום מסוים ברצף, ואיך לחברו או להדביקו למקום אחר רצוי - לא היה ידוע בתחילת הדרך. לכן התוכניות או החלומות להתחיל להנדס גנים נשארו במגירות.

    בתפנית נוספת אני עובר לכתוב כמה מילים על חיידקים ועל וירוסים. החיידקים הם יצורים חיים קטנים מאוד, מיליון מהם היו יכולים לרקוד בנוחיות רבה על חוד העיפרון (לו היו יודעים לרקוד). באופן כללי יש חיידקים טובים (שעוזרים לנו לעכל את מזונותינו), יש חיידקים ניטרליים, ויש חיידקים רעים שגורמים לנו למחלות; אבל מתברר שגם לחיידקים יש צרות מצד הוירוסים. אלה הרבה יותר קטנים מן החיידקים, עד כמה שזה נשמע קטנטן. גילינו שלפעמים וירוסים חודרים לגרעיני החיידקים וממיתים אותם.

    שערי ההנדסה הגנטית החלו להיפתח בזכות מחקר של שני ביולוגים משוויץ, ז'אן וייגלה וורנר ארבר. התברר, שוירוס חדר לגרעין חיידק מסוים, ובמקום שהחיידק יוכרע וימות כמצופה - אחד האנזימים שהיו בחיידק 'הסתער' על הוירוס, כאילו זחל לאורכו, קרא את אותיותיו, ואז קטע את הוירוס בכמה מקומות מסוימים, כאלה שחזרו על עצמם על פי רצף אותיות קבוע. למה הדבר דומה? כאילו החיידק השתמש במספריים וגזר את החוט הארוך של הוירוס בכמה מקומות. בכך הוירוס עצמו מת וחיי החיידק ניצלו.

    צריך להבין פה דבר עקרוני. אף אחד משני המתמודדים בדרמה הזאת לא הבין מאומה ממה שהתרחש. החיידק לא ידע שהותקף כלל על ידי וירוס, לא ידע שבמקרה יש בתוכו אנזים שמסוגל לחתוך את הוירוס, הוא אפילו לא יודע שהוא חיידק, ושהוא בכלל יצור חי, ואיזה שם העניק לו האדם. גם הוירוס עצמו לא יודע דבר, אין לו שכל כלל. אין לו מושג שהוא תקף חיידק ומישהו גזר אותו בכמה מקומות והוא חדל מלהתקיים. היחיד שהבין משהו בכל הסאגה הזאת, היה המדען שצפה בדרמה הזאת דרך עדשות המיקרוסקופ. רק בני אדם (שאחרי דארווין) מסוגלים להבין מה מתרחש בטבע. מול עיני המדענים הנפעמים, הופיעו המספריים הראשונים של רצף ה- DNA!

    עתה, כאשר המדענים יודעים מה לחפש, הם גם מצליחים למצוא. עד מהרה הם מצאו עוד ועוד אנזימים כאלה (מגבילים, כפי שנקראו לראשונה), לפי רצפים נוספים. בהמשך מצאו גם אנזים מדביק. ארגז הכלים שלהם הלך והתמלא. כעת אפשר היה לחזור למגירה, לנער את האבק... וההנדסה הגנטית יצאה לדרך. המדענים יכלו כעת להוציא גנים מתוך יצורים, להעבירם ליצורים אחרים, להחליף גנים, לתקן, לשכפל, לשבט, השמיים היו הגבול. גן של הורמון גדילה שהוזרק לעכבר בודד מתוך שגר, גרם לאותו עכבר להיות גדול פי כמה מאחיו התאומים, כביכול... גן של צבע עיניים כחול שהחליף את הצבע המקורי של העכבר, גרם ללידת עכבר בעל עיניים כחולות.

    מה יהיה אם כן בעתיד? זו איננה נבואה, אלא הערכה, כמובן. בתחילת הדרך, קראנו את כל רצף האותיות של גנום האדם (בערך 3 מיליארד אותיות). אחרי כן מצאנו היכן מתחיל והיכן מסתיים כל 'פרק', או גן. מצאנו בסביבות 30 אלף גנים בתוכנית של האדם. בתקופתנו אנו, אנו בשלב ההתחלתי של פענוח תפקידו של כל גן וגן. ההצלחות הראשונות שלנו הם בגנים בעלי תפקיד יחיד. את אלה קל לנו לגלות, ואכן כבר כיום הרופאים יכולים לגלות בעזרת קריאה גנטית מחלות שנגרמות בגלל גן יחיד, כמו טיי זקס, סיסטיק פיברוזיס, אנמיה חרמשית ועוד. ובהמשך? זה לא יהיה קל ולא יהיה פשוט, אך נמשיך לגלות את תפקידי יתר הגנים של האדם, עד שנמפה את כולם. ואז נוכל לעשות זאת לגבי שאר בעלי החיים שיעניינו אותנו.

 

חזרה לדף קופים עם שיגעון גדלות

 

חזרה לדף הבית של אתר שלהבת