אומניבוט 1 מאת מוטי ירדני

 

פרק 2: נא להכיר: 'אומניבוט 1'

 

  רון, אביה של סמיליה שלח את ידו למערכת הבקרה הידנית, והחזיר לפעולה את התקשורת בין מערכת התאורה למחשב המרכזי.

  "הוראה - סגור צמצמים! הוראה - הפעל תאורה!" פקד על המחשב.

  רוחה של סמיליה נרגעה ושבה אליה, והיא נפנתה לסקור את הנוכחים בדירה, אשר הואילו להמתין לה בחשכה. פרט להוריה, היא הבחינה במורתה אווה, בשכניה - מריל, סיגור וארבעת ילדיהם, ובעוד שני זרים אשר לא הכירה.

  "שלום... - לכולם!" אמרה סמיליה, נרגשת. כריסטינה, הבת הקטנה של מריל וסיגור, קפצה לעברה של סמיליה וחיבקה את מותניה. סמיליה השיבה לה בליטוף שערה החלק.

  סמיליה סקרה את הנוכחים, וחייכה לעברם. היא השהתה מעט את מבטה על פני שני הזרים, מנסה לבחון אותם ולנסות לתהות על קנקנם. מייד קלטו עיניה את התיבה הגדולה שניצבה לידם. היתה זאת קופסה גדולה למדי, מרובעת בבסיסה, וגובהה כמחצית גובה אדם. התיבה הייתה סגורה וארוזה כיאות.

  "עדיין לא היה לי הכבוד להכיר אתכם," פנתה אל השניים בנימוס האופייני לה.

  השניים החליפו ביניהם מבטים, והתחייכו.

  "שמי מרלון, וזהו עמיתי מקסימיליאן," פתח המבוגר מבין שניהם. "אבל אני מעדיף שאביך יציג אותנו בפנייך, כאשר ימצא לנכון בהתאם לסדר הזמנים המתוכנן."

  "למען האמת, סמיליה כבר ילדה מבוגרת למדי," התערבה שארלוט, אמה של סמיליה. "לפי דעתי אין היא זקוקה לטכסים שערכנו בשנים הקודמות. אפשר לגשת ישר לעניין..."

  רון גירד קלות בפדחתו, מהורהר. "ובכן..." מילמל.

  סמיליה  החליטה  לעזור  לו  להגיע  לכלל  החלטה.   "אמא צודקת בהחלט. אני לא זקוקה לעוגה ולנרות המסורתיים. ובפרט, כשכל הקבוצה שלי לא נוכחת בחדר הזה..."

  "מי אמר שקבוצתך אינה נוכחת?" קטע אותה אבא. "כולם יושבים יחדיו, עוקבים אחר המתרחש וצופים בכל תנועה מתנועותייך!"

  "מה?" נזדעקה סמיליה.

  "הוראה - קשר מעגל סגור ערוץ 1!" פקדה אמא.

  בו ברגע הואר הקיר, וכל חברי קבוצתה של סמיליה, פרט לאניטה כמובן, נראו יושבים באולם במרכז ההדרכה, מחייכים ומנופפים לעברה בידיהם!

  "עכשיו באמת סידרתם אותי..." הסמיקה סמיליה. "כולם כאן..."

  "אנחנו כבר לא יכולים לחכות יותר..." קראה גאלינה, שישבה יחד עם חברי הקבוצה, ודמותה נראתה הקרובה ביותר במסך הוידאו הענק. "שמענו על המחיר של המתנה, על הוועדה שאישרה אותה... ואין לנו מושג עדיין מה יש בתוך התיבה המסתורית הזאת!"

  "וועדה? אישרה? על מה את בדיוק מדברת?" תמהה סמיליה, ופנתה לעבר אביה. "ממתי זקוקים לאישורה של וועדה כדי לקנות מתנה ליום הולדת?"

  רון צנח והתיישב על אחד הכסאות. "אני נכנע," הכריז. "רשות הדיבור ל... בעצם, מי אמור היה לפתוח?"

  שארלוט הצטחקה. "אני אפתח... ראשית, את מבינה כמובן שכולנו משתתפים בשמחתך ומאחלים לך כל טוב... ובכן... אגש ישר לעצם העניין. את יודעת, שכמעט לכל משפחה במדינה הזאת יש כמה ילדים, ואילו את בת יחידה, שלא באשמתך... בעצם, אין זה סוד שהייתה זו בעיה רפואית שלא נמצא לה מרפא עד היום... ואת יודעת כי אבא מתעתד לעזוב אותנו בעוד כחודשים, לתקופה של חצי שנה, לשליחות בתחנת המחקר בירח... ובנוסף, לפני כחודש מת וויקו, ידידך הקרוב אשר שימש לך כחיית שעשועים, ואף יותר מכך - כידיד קרוב ובן לוויה..."

  מצב רוחה של סמיליה נעכר באחת,  לשמע המשפט של אמה. החיוך התפוגג ונמחק מעל שפתיה.

  "המתיני לפני שאת מתפרצת!" המשיכה אמא. "בעקבות הדברים האלה, החלטנו לרכוש לך את המתנה הזאת, אשר ערכה הכספי רב, ואשר יש הכרח כי וועדה חברתית תאשר אותה. מסרנו לוועדה את הבקשה עם כל הנתונים עלייך, כולל ציונייך בלימודים וחוות דעת פסיכולוגית, ורק הבוקר הזה אושרה הבקשה והתקבל הרשיון המיוחל... אגב, זו הסיבה אשר נאלצנו לצאת מן הבית השכם בבוקר!"

  סמיליה הזדקפה במקומה, אך לא הגיבה.

  "שני האדונים האלה," המשיך אבא, "הם אנשי המפעל שפיתח ובנה את הדבר הזה אשר בתוך התיבה, הקרוי 'אומניבוט 1'. אני מציע שנשמע את דברי מרלון, אשר יציג בפנייך את הרובוט המופלא הזה."

  "רובוט?" סמיליה פערה זוג עינים רחבות. "מה הוא יודע לעשות?"

  מרלון ומקסימיליאן החליפו מבטים בשנית.

  "מה הוא יודע לעשות..." חזר אחריה מרלון בחצי פה, מחייך לעצמו.

  "אני סבור שקל יותר לומר מה הוא אינו יודע לעשות..." פלט שותפו. הוא ניגש אל התיבה, והחל להסיר את האריזה. משהוסרה, המשיך לטרוח ולהסיט את מכסה התיבה, בעוד עיני הכל עוקבים אחר מעשיו בסקרנות.

  "מרלון, עזור לי בבקשה," פנה מקסימיליאן לעבר עמיתו. מרלון ניגש, ובשיתוף פעולה, ובזהירות מירבית - הוציאו את המוצר החוצה, והניחוהו לצד התיבה. היה זה רובוט מרהיב בעיצובו. גובהו היה כמחצית גובהה של סמיליה, ועל זרועו הימנית הייתה הכתובת 'אומניבוט 1'. סמיליה - וכמוה כולם, סקרו אותו בעניין רב ובחנו אותו ביסודיות.

  למרות שמתכנניו ניסו לשוות לו צורה של אדם זעיר מימדים, הוא דמה יותר למכונה מאשר לדמות אנוש. ניתן היה לזהות בו מרכיבים 'אנושיים' בולטים, כגון ראש, גוף, רגליים, זרועות - אך כל אחד מהם היה שונה בתכלית השינוי מאברי האדם.  הרגליים והידים נראו גליליים ומעוגלים,  ודמו יותר לבוכנות משוכללות מאשר לרגלי או ידי אדם; בטנו וחזהו של הרובוט היו מחוברים כמקשה אחת; קצות ידיו היו  מפרקים מכניים עגולים זעירים, ואילו ראשו - היה יחסית גדול לעומת חלקי גופו, כקוביה מרובעת, אך למרות זאת נראה ממש מקסים. במרכז הראש ניצבו שתי עדשות מלוטשות, אשר ללא ספק שימשו כעדשות הראייה של הרובוט.

  מלמולים של התפעלות נשמעו מכיוון מסך הוידאו, מפי חברי הקבוצה אשר עקבו בסקרנות אחר המתרחש.

  "הוא איננו זז," אמרה אניטה, לאחר שקרבה אליו מעט.

  "אין לו סוללות?" פנתה סמיליה לעבר מרלון.

  "סוללות? אין לו סוללות... יש לו שני כורי אנרגייה גרעינית זעירים, אשר אמורים לספק את צורכי החשמל והאנרגיה שלו למשך חמש מאות השנים הבאות... בעצם, הוא יצא מן השימוש כרובוט מיושן שנים רבות לפני שיאזל מקור האנרגיה שלו!"

  "אניטה, את מסתירה לנו," נשמע קולה של גאלינה מן הקיר. אניטה מיהרה וסרה הצידה. "עדיין אין מה לראות, הוא לא פועל," החזירה לה.

  "אתה עומד ללמד אותנו מה הוא יכול לעשות, ואיך נשתמש בו?" חקרה סמיליה.

  "כן," ענה מרלון. "ראשית, תיקון קטן - רק את תוכלי להשתמש בו, ולא אף אחד אחר... הוא יתוכנת בעוד דקות ספורות לשמוע את קולך בלבד - ויוכל לציית רק לך! אבל, ראשית, אציג שוב את עצמי, והפעם במדוייק יותר. אני עובד במפעל האלקטרוניקה אשר פיתח ובנה את ה'אומניבוט 1', ואילו עמיתי מקסימיליאן הינו טכנאי במפעלינו, והוא יעביר לך את השירות וההדרכה הראשונית על הרובוט הזה. אני חייב לך הסבר קצר מדוע היה צורך באישורה של וועדה חברתית ל'אומניבוט 1' - הדבר נובע מסגולותיו המופלאות ומהאפשרויות האדירות הגלומות בו. למעשה, רק אחרי שתטיבי להכירו, תביני עד כמה מסוכן להפקיד אותו בידי נער שאינו בשל לכך..."

  "לדוגמא," התערב אבא, "אם יתברר שהוא מסוגל לעזור לך בתרגול או במבחנים, האם תעזרי בו?"

  "כמובן שלא," השיבה מייד. "מה הטעם במבחן אם מישהו אחר יעשה אותו במקומי? אבל אני לא מאמינה שקיימת אפשרות לעשות רובוט כזה חכם..."

  שוב התחייכו מרלון ומקסימיליאן. "מוטב שתתחילי להאמין..." אמר מרלון. "מכל מקום - אנו מספקים יחד עם ה'אומניבוט 1' חוברת הסבר קצרה, על אופן השימוש בו ועל אחדות מן האפשרויות והתכונות שלו. מקסימיליאן יעבור אתך על החוברת הזאת וילמד אותך את הצעדים הראשונים. בנוסף, אנו מספקים גם ספר הוראות ותפעול מושלם, המיועד לצורכי שימוש, הפעלה, אחזקה ותיקון. ספר זה הינו טכני ומסובך בעיקרו, ואנו לא ממליצים לך ללמדו ביסודיות, מכיוון שהוא מיועד בעיקר לאנשי מקצוע מיומנים."

  "כמו סיגור, השכן שלנו!" העירה סמיליה.

  "אז איך תוכל סמיליה לדעת את כל האפשרויות שלו?" תמה אבא.

  "הרובוט עצמו יוכל להדריך אותה ולייעץ לה בכל," פלט מרלון קצרות.

  "אין לו אפילו מפסק או לחצן אחד..." מילמלה אניטה באכזבה.

  מקסימיליאן ניגש אל הרובוט, פתח בגבו דלת זעירה ומאחוריה נגלה לוח בקרה. "אינך צריכה לגעת בלוח בקרה זה, מכיוון שאת כל הוראותייך תעבירי לו בשפתך. הלוח נועד לצרכי תיכנות ראשוני ואחזקה בלבד."

  הוא לחץ על מספר לחצנים, ואחר חזר וסגר את דלת הבקרה.

  "את חייבת לבחור לו שם," אמר מרלון.

  סמיליה לא הירהרה זמן רב. "שמו יהיה וויקו," אמרה קצרות.

  "יפה," אמר מקסימיליאן. הוא נטל משדר זעיר, וקירב את המיקרופון שלו לפיה של סמיליה. אל מול עיניה שיטח פתק קטן.

  "כאשר אפעיל את המשדר הזה, הקריאי בקול ברור וצלול את המשפט הזה, כאשר במקום הריק את מקריאה את שמו."

  הוא לחץ על מתג ההפעלה.

  "אומניבוט 1, שמי סמיליה. שמך יהיה וויקו. אתה תהיה הרובוט שלי."

  מקסימיליאן מיהר וניתק את המשדר, לפני ששאלת תמהון בוקעת מגרונה של סמיליה - "זה הכל?"

  "זה הכל!" הכריז מרלון. "מרגע זה הוא הרובוט הפרטי שלך, אשר ילווה אותך וישרת אותך מעתה ואילך. זכרי היטב, לא לפגוע באמון שאנו כמפעל נותנים בך ושל הוועדה שאישרה אותו לשימושך. עליך לדעת שבהתאם לניסוי שאנו עורכים, לתוצאות הצלחתך בהפעלתו ובכושר תפקודו, תלוי הדבר באם נייצר את ה'אומניבוט 1' בייצור המוני ונפיצו לכל דורש. רק באם יעלה הנסיון יפה - יזכו חברייך לרובוט כזה משלהם. במקרה של כשלון - תיגנז התוכנית וה'אומניבוט 1' יפורק  לעד..."

  "אני מבינה," אמרה סמיליה. היא פנתה לרובוט בחיוך - "ועכשיו - תגיד לי, מה אתה מסוגל לעשות?"

  "כל מה שיעלה על דעתך, סמיליה," נשמע קול מלאכותי, ענוג, ברור וצלול, בוקע מן הרובוט המופלא.

  סמיליה כמעט ונפלה מן הרגליים!

 

חזרה לדף אומניבוט 1

 

חזרה לדף הבית של אתר שלהבת