קטע מתוך: למה הגברים מטורפים על שדיים?

 

אני חייב להקדים ולומר: לא יהיו כאן תמונות ולא הדגמות. הפרק הזה כולו על טהרת ההסבר המדעי, לכל המאוכזבים...

    אתם בוודאי מכירים את המצב כשמראיינים פוליטיקאי, ושואלים אותו שאלה מסוימת. לעיתים (קרובות מדי) השאלה איננה מוצאת חן בעיניו, ואז הוא הודף אותה בקלילות בתשובתו, כגון: לא זאת השאלה... השאלה האמיתית היא כך וכך... ואז הוא ממשיך לדבר על מה שהוא רוצה.

    אני רחוק מאוד מלהיות פוליטיקאי, אבל דווקא כעת נוח לי לענות בסגנון שלהם. העובדה שהגברים אוהבים לנעוץ מבטם בשדי האישה, מוכרת וידועה הן לגברים והן לנשים. מה הסיבה שהגברים כל כך אוהבים את שדי האישה, עד שדעתם מסתחררת והם מאבדים לעיתים את הצפון? ובכן, לא זאת השאלה. השאלה האמיתית היא, איך בכלל נוצרו השדיים של האישה? כאשר נבין את השאלה הזאת, נבין גם את השאלה המקורית, מפני ששתיהן קשורות קשר הדוק זו בזו.

    השאלה הזאת, איך הם נוצרו, מעניינת במיוחד לנוכח ההשוואה המתבקשת לשלושת הפרימאטים הגדולים, קופי האדם: השימפנזה, הגורילה והאורנג אוטנג. עם כל הדמיון העצום בין ארבעת המינים, איך זה שלאף אחת מנקבות הקופים לא התפתחו שדיים בולטים, אלא רק לנקבת האדם?

    הסיפור מתחיל לפני כמה מיליוני שנים. אבותינו הקדמונים 'בחרו' לחיות לפי השיטה המונוגאמית, בה זכר אחד מתקשר עם נקבה אחת, ושניהם מביאים צאצאים משותפים לעולם, ומשקיעים משאבים יחדו כדי לגדל את ילדיהם עד לבגרותם המינית.

    עלי להתעכב מעט על המילה הבעייתית 'בחרו'. אין להניח שהם הצביעו בהצבעה דמוקרטית על השיטה הזאת, ולא ישבו בקונסורציום מדעי ובו מצגת שקפים מנומקת המראה את יתרונותיהן וחסרונותיהן של כל אסטרטגיות הרבייה המגוונות. מה שקרה בפועל, כנראה, זה שאבותינו הקדמונים ניסו את כל השיטות האפשריות, אבל זו היחידה שנמצאה מתאימה ליצורים כה נבונים, ולכן נותרה הבודדת ששרדה.

    נניח, לדוגמה, שאחד מאבותינו היה חזק במיוחד, והחליט ליצור לעצמו הרמון של כל הנשים, בכך שהיכה את שאר הגברים בשבט והרחיקם מהנקבות בסביבתו. היות והיצורים הללו היו כה נבונים, לא היה לו שום סיכוי להחזיק מעמד מול התאגדות של שלושה או יותר גברים רגילים, שמתקיפים אותו בו זמנית עם אלות עץ. אולם גם אם שרד בהצלחה התקפות מעין אלה, הרי לעולם לא יכול היה להתגונן מזעמם או מנקמתם כאשר נרדם, לדוגמה. איש לא יכול להישאר ער לנצח כדי לשמור על עורפו. בתוך זמן קצר היתה אבן כבדה מרוצצת את ראשו. כך או אחרת, לבסוף נותרה שלטת האסטרטגיה המונוגאמית היציבה בקרב בני האדם.

    עוד אתנחתה קלה - כעת אנחנו יכולים להבין את מקורו של המנהג 'ירח הדבש'. יֶרַח הוא חודש ירחי, 28 ימים, וזהו גם זמן המחזור של האישה (ויש קשר בין הביוץ המחזורי של האישה לבין מחזור הירח!). רק אם הזוג שנישא היה פורש להתבודד בחודש הראשון, הגבר היה יכול להיות משוכנע שהעובר הגדל בבטנה של זוגתו אכן ממנו ולא מזכר אחר, ואז היה מסכים להישאר עמה, לפרנס אותה ולסייע לה לגדל את הצאצא. לולא המנהג הזה, אף גבר לא היה מסכים לבזבז מאמץ ומשאבים כדי לפרנס אישה וילד שהוא חושד שאינו מזרעו.

    אבל נחזור לשדיים, שהם עניינו של פרק זה. הגבר, משניטל עליו לבחור אישה לכל החיים, התקשה לדעת מראש עד כמה היא בריאה, האם היא פורייה, והאם תצליח לגדל בהצלחה את צאצאו. בדיקות בריאות במעבדה רפואית לא היו אז בנמצא, ובוודאי לא בדיקות גניקולוגיות. אחד הרמזים שהיו לו, היה התבוננות בפטמות החלב של הנקבה. וכאן נעוץ עצם העניין - אבותינו האמינו שככל שפטמות האישה נפוחות ושמנמנות יותר, כנראה יש לה יותר חלב להנקה, ורב הסיכוי שתצליח לגדל את הוולד ולשמרו בחיים לפחות בשנות הינקות שלו.

    כיום, כמובן, ידוע לנו היטב שאין שום קשר בין גודל או צורת השדיים, לכמות או איכות החלב המופקת מן הפטמות. אולם הטעות הזאת גרמה לתהליך של העדפת הנשים בעלי החזה הגדול והתפוח יותר. תהליך זה מכונה 'ברירת המין'.

 

חזרה לדף קופים עם שיגעון גדלות

 

חזרה לדף הבית של אתר שלהבת